למעלה מעשור מדברים על ההתחדשות העירונית בעכו, אך בשטח הקצב איטי בהרבה מההצהרות. עיר שמוגדרת בהחלטת ממשלה 919 (2023) כאזור עדיפות לאומית א׳ לפיתוח, ושבה חלק ניכר מהבנייה למגורים הוא בנייה ותיקה, לא מצליחה עד כה לייצר קצב מימוש שמתאים לצרכים האורבניים והחברתיים של תושביה.
הפער בין תוכניות על הנייר לבין תוכניות בביצוע הוא בעיה מוכרת כמעט בכל עיר בישראל, אבל בעכו הוא בולט במיוחד. מצד אחד – העיר נהנית ממעמד מועדף ברמה הלאומית, מחוברת לתשתיות תחבורה ארציות ויש לה עתודות תכנון מאושרות. מצד שני – היישום של תוכניות פינוי־בינוי בפועל מתעכב שוב ושוב, בשל שילוב של חסמים כלכליים, בירוקרטיים וחברתיים. ובכל זאת, יש פרויקטים שכן מתקדמים – ובהם ניתן ללמוד מה אפשרי כאשר מתקיימים התנאים הנכונים.
תוכניות רבות – אך מעט אישורים בפועל
נכון ל־2025, מקודמות בעכו שמונה תוכניות פינוי־בינוי – חלקן יוזמות ראשוניות בשכונת גבעת התמרים, חלקן בסמיכות לתחנה חדשה מתוכננת (במסגרת רובע “שערי עכו”), וחלקן בלב השכונות הוותיקות של העיר. בפועל, רק שני פרויקטים עברו לשלב תב״ע בתוקף או שיווק, ואיש מהם עדיין אינו מחזיק בהיתר בנייה.
הסיבה לכך היא לא בהכרח היעדר רצון – אלא שילוב של בעיות עומק:
- מורכבות של ריכוז חתימות מדיירים בפרויקטים שבהם ריבוי בעלים מבוזר.
- תהליכים סטטוטוריים ארוכים מול ועדות מקומיות ומחוזיות.
- אתגרי מימון – במיוחד בפרויקטים שבהם הצפיפות הקיימת נמוכה, ולכן כלכלת הפרויקט גבולית.
- לעיתים גם קושי מצד הרשויות המקומיות להוביל את המהלך בעצמן, בהיעדר כלים מימוניים מתאימים.
רחוב בורלא כחריג – או כמודל?
דווקא על רקע זה, ראוי לשים לב לפרויקט שמתקדם בשכונת בורלא שבעיר: פינוי של 48 יחידות דיור ישנות והקמה מתוכננת של כ־360 דירות חדשות, לצד שטחים לשירותי בריאות קהילתיים (בבחינה, לרבות מרפאת “כללית”), שטחי מסחר ומבני ציבור. הפרויקט מקודם בשיתוף פעולה עם העירייה, באמצעות חברת לנדקו נדל״ן והשקעות – חברה-בת של קבוצת רסידו, שבבעלות פרדי רובינסון. מדובר בפרויקט שמתוכנן כמתחם רב־שימושי, והוא יוצא דופן בנוף המקומי – לא רק בשל היקפו, אלא משום שהוא משלב גם אלמנטים של שירותים קהילתיים ומסחריים, בתוך תכנון פינוי-בינוי.
התכנון מתבצע על-ידי האדריכל רוברט גל, וכולל חיבור של הרחוב הקיים למערך עירוני חדש – כך שלא ייווצר מתחם סגור, אלא המשך ישיר של הסביבה הקיימת. ברקע לפרויקט עומד מהלך תכנוני רחב של חיזוק השכונות הקיימות בעכו, תוך ניסיון להימנע מהרחבת העיר על חשבון שטחים פתוחים.
למה דווקא כאן זה מתקדם?
כדי להבין מדוע פרויקט כמו בורלא מצליח להתקדם, בעוד אחרים נתקעים, צריך לבחון את הנסיבות הייחודיות:
- היקף פרויקט ריאלי: לא מדובר במגה-פרויקט של אלפי יחידות דיור, אלא בהיקף שניתן לנהל ולתכנן בתוך השכונה הקיימת, מבלי להכביד על תשתיות.
- שיתוף פעולה עירוני: הפרויקט מקודם בתיאום עם הרשות המקומית, שמזהה את הפוטנציאל ופועלת ללוות את המהלך מקרוב.
- שילוב שירותים ציבוריים: הכללת שימושים ציבוריים כחלק מהפרויקט יוצרת תועלת ברורה לתושבים – לא רק מבנים חדשים, אלא שכונה מחודשת.
- שותפים מנוסים: השותף המקדם את הפרויקט, כמו פרדי רובינסון מנכ"ל קבוצת רסידו, מביא איתו ניסיון בפרויקטים דומים בפריפריה ובמרכז – ויכולת ניהול של תהליכים תכנוניים מורכבים.
בין מדיניות למימוש
משרד הבינוי והשיכון הכריז זה מכבר על עכו כעיר יעד להתחדשות עירונית, אך כמו בערים רבות אחרות – עצם ההכרזה אינה מבטיחה דבר. יישום של פרויקטים דורש תקציבים משלימים, הסכמות מול הדיירים, ותכנון מותאם לא רק למה שכתוב בתב״ע – אלא למה שקורה ברחוב.
ברוב המקרים, גם תכניות שכבר אושרו בוועדות נתקעות בשלב שבין תכנון לביצוע. הזמן שעובר מרגע הגשת תכנית ועד לרגע שבו מתחילים העבודות בפועל – יכול בקלות להגיע לחמש עד שבע שנים, ולעיתים אף יותר. בעיכוב הזה נולדת שחיקה – גם של התושבים, גם של היזמים, וגם של המערכת עצמה.
לא רק בנייה – אלא תשתית לחיים עירוניים
פרויקט בורלא לא נבחן רק במספר הדירות שהוא מוסיף, אלא במרקם שהוא מייצר. במובנים רבים, הוא מציע לתושבים לא רק דיור מחודש – אלא גם איכות חיים שונה: נגישות לשירותים קהילתיים, חיזוק תשתיות רכות כמו בריאות ותחבורה, ושילוב טוב יותר בין שימושים.
אם יצליח, הפרויקט עשוי לשמש מודל לעוד שכונות בעיר – ובעיקר לאופן שבו ניתן להוציא לפועל תכנון עירוני בפריפריה באופן שהוא גם ריאלי כלכלית וגם נכון קהילתית.
